פסק-דין בתיק ת"א 22699-06

1.                  לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין.

2.                  התובעת, ילידת 20.5.81, ביקרה ביום 2.4.94 בחצריה של נתבעת 1. נתבעת 1 היא חברה פרטית, אשר בניהולה אתר השעשועים "לונה פארק תל אביב"  אשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו היה במתחמה מתקן שעשועים - טרמפולינה. נתבעת 2 היא חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה בביטוח אחריות את נתבעת 1 בפוליסה מספר 8733004423/94 כלפי צדדי ג' המבקרים במקום.

3.                  נתבעות 1-2 שלחו הודעת צדדי ג' לצדדים השלישיים. צד ג' 3 פעל בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו דרך צד ג' 2, היה מנהליה ובעליה של צד ג' 2 אשר הייתה חברה קיימת בשנת 1994 אולם היא אינה קיימת עוד. צד ג' 1 לא הייתה קיימת בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו ולמעשה הוקמה בשנת 2000.

4.                  על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 2.4.94 ביקרה התובעת אצל נתבעת 1. במסגרת ביקורה עלתה התובעת על מתקן הטרמפולינה. בזמן קפיצתה על המתקן, נתקעה רגלה השמאלית של התובעת בין המתקן למזרן. כתוצאה מכך טוענת התובעת כי נפגעה קשות ברגלה השמאלית.

5.                  על פי תצהיר מנכ"ל הנתבעת 1, מתקן הטרמפולינה הוא מתקן אשר יועד לשימוש של שמונה ילדים בגילאים 6-16 בכל סיבוב. בפתח הכניסה למתקן יושב מפעיל אשר מוודא כי הילדים הבאים יחלצו את נעליהם וכי גילם הוא בטווח המותר. סיבוב של קפיצות נמשך שלוש דקות כאשר המפעיל סוגר את שערי הכניסה למתקן עד לתום הסיבוב. בתום הסיבוב המפעיל מבקש מהילדים להפסיק לקפוץ ומוודא כי כולם יצאו מהמתחם בבטחה. מתקן זה אינו פעיל במתחם הלונה פארק שנים רבות.

נסיבות המקרה :

6.                  בתצהיר עדותה הראשית ציינה התובעת כי לאחר סיום קפיצות על המתקן, הקופצים נעלו את נעליהם בתוך תחומי המתקן ובתוך תחומי השער שהקיף את המתקן, מבלי שהשער ננעל ובגיל שבו הייתה אז סברה כי השימוש לא הסתיים.

7.                  התובעת העידה לגבי נסיבות התאונה : ביום האירוע יצאה עם בת דודתה וחברה נוספת לביקור בלונה פארק בתל אביב באופן פרטי במהלך חופשת הפסח. אביה הסיע אותם למקום, לא זכרה בדיוק את שעת ההגעה. כאשר הגיעו עלו על כמה מתקנים לפני שעלו על מתקן הטרמפולינה. למתקן הטרמפולינה נכנסה בערך בשעה שש בערב. לאחר התאונה זכרה כי לא יכלה לזוז וכאב לה. המפעיל או אדם אחר התקשרו להוריה והזמינו אמבולנס לפנותה לבית החולים. למיטב זכרונה המפעיל ניגש אליה ראשון לאחר התאונה. כאשר עלתה על מתקן הטרמפולינה זו הייתה הפעם הראשונה שעלתה למתקן זה. ביקרה בלונה פארק כמה פעמים לפני הביקור בו נפגעה. כל אחת מהבנות קפצה על רשת אחרת נפרדת.

8.                  חקירת הגברת אורלי בן יפתח, בת דודתה של התובעת: העדה ציינה כי ביקרה יחד עם התובעת וחברה נוספת בשם אמי במקום במהלך חופשת הפסח. לא זכרה את שעת ההגעה למתקן, העידה כי למיטב זיכרונה המתקן בנוי באופן שבו קופצים על מזרונים ולא על רשת. זכרה רק כי רגלה של התובעת נתקעה בתוך רשת שלא קופצים עליה. לא זכרה אם חלצה נעלים בטרם הקפיצה, או שקפצה עם נעליים שוב לאחר סיום הקפיצה הראשונה. לא זכרה את הזהות של מי שניגש לתובעת לאחר הנפילה שלה. העידה כי אביה של התובעת פינה את התובעת והיה עמה באמבולנס. העידה כי היא התקשרה לאביה של התובעת דרך המשרד במקום וכאשר הוא הגיע הלכו יחד עמו. כאשר הלכה להתקשר לאביה של התובעת נשארה עם התובעת החברה אמי. אמי לא בקשר היום עם שתיהן. באשר למבנה המתקן העדה ציינה כי היו כחמישה או שישה תאי קפיצה בכל צד כאשר בכל משטח קפיצה קופץ ילד אחד או יותר. לא זכרה אם בטרם הנפילה היו עוד ילדים שקפצו יחד איתן.

9.                  חקירת מר רג'אנו שלום: אביה החורג של התובעת: העיד כי ביום התאונה קיבל הודעה טלפונית מאורלי אשר סיפרה לו כי התובעת נפלה במתקן הטרמפולינה והיא פונתה לבית החולים איכילוב. הוא ואשתו הגיעו לבית החולים שם היא הייתה. שהתה בבית החולים שבועיים.

10.              מנגד טוענות הנתבעות כי , התובעת נפלה כאשר בחרה להשתובב, להמרות את פי המפעיל ולחזור לרגע כמעשה שובבות ולקפוץ על המתקן כאשר נעליה נעולות לרגליה. הנתבעות טוענות כי עדותו של האב אינו מוסיף דבר הואיל ולא נכח בשעת התאונה במקום. גם בעדותה של אורלי הבת דודה אין לסייע לתובעת היות ובעדותה אינה זוכרת את נסיבות המקרה ומשום שהיא בעלת עניין. באשר לנסיבות העניין טוענות הנתבעות כי מכניזם הפגיעה כתוצאה מהקפיצה היא עניין של מומחיות. אינג' מסטרמן, מהנדס מכונות במקצועו ומומחה לבדיקת מתקני השעשועים העיד כי המכניזם המתואר על ידי התובעת אינו אפשרי ולא הגיוני ומשכך מבקשות הנתבעות לדחות התביעה. התובעת לא העידה מומחה מטעמה שיכול לקבוע נחרצות שהדבר אפשרי ועל כן נראה כי התובעת נפצעה עקב עיקום רגלה ולא מחדירת הרגל בין המזרן למתקן.

11.              בעדותו של מר מיכה מסטרמן : מטעם צדדי ג', באשר לנסיבות התאונה ציין העד כי הדבר אינו אפשרי (טענתה של התובעת כי בעת שקפצה על נעליה נתקעה רגלה בין המזרן לבין המתקן), וזאת מן הטעם כי המתקן מהודק על ידי סרטים, התפורים אליו בתחתיתו באופן שהוא חובק את הקפיצים שקיימים שם. על ידי תנועה אנכית כגון קפיצה , לא יכול להיות מצב שהרגל תיכנס רק אם מישהו דוחף את רגלו בחוזקה אבל מנגנון זה אינו אפשרי בקפיצה, וגם ההידוק עצמו מונע את האפשרות הזאת כי בפועל המזרון מהודק אל הרשת. במיוחד הדבר אינו אפשרי כאשר יש נעל על הרגל.

12.              התובעת העידה לגבי נסיבות מקרה שהתרחשו בשנת 1994 עת הייתה ילדה בת 13 שנים, כיום בהיותה בת 30 שנים. אין מחלוקת כי התובעת נכנסה למתקן, קפצה יחפה, סיימה את הקפיצה, נעלה את נעליה, שבה למתקן לקפוץ בשנית למרות שהסתיים תורה, וכאשר ברגליה נעליה, ולאחר מספר קפיצות נפלה ונחבלה. התובעת העידה כי הרגל שלה נתקעה בין הרשת של מתקן הקפיצה לבין המזרון שמקיף את הרשת שעליה קופצים. התובעת ציינה כי בת דודתה ראתה את התאונה וגם המפעיל והם התקשו להרים אותה משם והמתינו לצוות הרפואי שיחלץ אותה כי היא הייתה תקועה בין המזרן לרשת. פחדו להזיז אתה משם.

13.              סבורני כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי רגלה הנעולה "נתקעה" בין המזרן לרשת. אל מול גרסתה ועדותה היחידה לעניין זה, העיד צד ג' 3. על אף היות שני הצדדים בעלי עניין בתוצאות המשפט, על התובעת מוטלת חובת הראיה וההוכחה כי במתקן מן הסוג הזה אפשרות פגיעה כזאת- אפשרית. נראה כי לאחר עדותו של המהנדס בדבר חוסר אפשרות לפגיעה בנסיבות אלו, נותר לי לקבוע כי לא הוכח כי רגלה של התובעת נתקעה בין הרשת למזרן.

14.              אולם, סבורני כי התובעת הוכיחה את שאר נסיבות גרסתה, ואני מייחס נפילתה זאת לעובדה כי שבה לקפוץ עם נעליה על מתקן אשר ההמלצה לגביו היא קפיצה ברגליים יחפות. כך העיד גם צד ג' 3: הסיבה העיקרית להנחיה שעל המתקן הזה קופצים ללא נעליים היא כדי למנוע פגיעות של עיקום הרגל, היות ובעת הקפיצה ברגליים יחפות, הנחיתה על המזרון מאפשרת גמישות והפעלת שרירי הרגל בצורה נכונה בעוד שאם הרגל נעולה בנעל, קיימות אפשרויות לנחיתה על המזרן בזווית לא רצויה.

שאלת האחריות :

15.              התובעת טוענת כי הטרמפולינה היא "דבר מסוכן" ועל הנתבעים כאחראים על מתקן זה מוטלת הראיה להוכיח כי לא התרשלו כלפי התובעת. עוד טוענת התובעת כי לא היה לה היכולת לדעת מה היו נסיבות התאונה וכי הנזק נגרם לה על ידי מתקן שהיה בשליטת הנתבעים והמקרה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעים התרשלו ולא נקטו זהירות סבירה ועליהם הראיה כי לא התרשלו.

16.              התובעת מייחסת לנתבעים סעיפי רשלנות ובהם:  מתקן הטרמפולינה היה פגום לרבות לעניין הוראות הבטיחות והשימוש בו שהיו קיימים בזמן התאונה. לא ניתנו אזהרות והוראות שימוש והדרכה מספקת כיצד לעשות שימוש במתקן. לא ננקטו אמצעי בטיחות אשר ימנעו הפגיעה בתובעת. לא הונהגו שיטות שימוש בטוחות. לא הוצבו שלטי אזהרה מתאימים. לא דאגו להעסיק עובדים שישגיחו על השימוש במתקן. לא בדקו הסיכון לקרות מקרה מסוג זה ולא פעלו למניעתו.

17.              בסיכומיה מייחסת התובעת את סעיפי הרשלנות העיקריים לתיק זה: